דלקת כבד לא אלכוהולית עם הסננה שומנית (nonalcoholic steatohepatitis; NASH) צפויה להפוך לסיבה המובילה להשתלות כבד עד שנת 2020. פיברוזיס מתקדם (דרגה F3-F4) בביופסיה של הכבד נמצא כמנבא בלתי תלוי של תמותה כללית ועל רקע מחלת הכבד ב-NASH.
עוד בעניין דומה
טיפול בתיאזולידינדיונים (Thiazolidinedione) נחקר בשנים האחרונות כטיפול ל-NASH במספר מחקרים קליניים. חוקרים מאיטליה ביקשו לערוך מטא-אנליזה של תוצאות מחקרים אלה על מנת להעריך את יעילותו של הטיפול בתיאזולידינדיונים בחולים עם NASH ופיברוזיס כבדי מתקדם.
סקירת ספרות שיטתית נערכה בחיפוש אחרי מחקרים קליניים שנועדו להעריך את השפעתו של הטיפול בתיאזולידינדיונים על מאפיינים היסטולוגיים של הכבד בקרב חולים עם NASH מוכח בביופסיה. התוצאה העיקרית היתה שיפור ברמת פיברוזיס מתקדם בביופסיה של הכבד, שהוגדר כשינוי מדרגת פיברוזיס F3-F4 ל-F0-F2. תוצאות משניות היו שיפור של לפחות נקודה אחת ברמת הפיברוזיס בכל שלב ורזולוציה של NASH.
נתונים סטטיסטיים: שמונה מחקרים קליניים נמצאו (חמישה שבדקו את יעילותו של פיוגליטזון ושלושה שבדקו את יעילותו של רוזיגליטזון), בהם נכללו 516 חולים עם NASH, לתקופות מעקב של 24-6 חודשים.
מניתוח הנתונים עולה כי טיפול בתיאזולידינדיונים היה קשור בשיפור של פיברוזיס מתקדם (OR 3.15; 95% CI 1.25-7.93), שיפור של רמת פיברוזיס בכל דרגה (OR 1.66; 95% CI 1.12-2.47), ורזולוציה של NASH (OR 3.22; 95% CI 2.17-4.79). החוקרים מציינים כי ממצאים אלה מיוחסים לטיפול בפיוגליטזון אך לא ברוזיגליטזון.
תופעות לוואי נפוצות תחת הטיפול היו עלייה במשקל ובצקת של הגפיים התחתונות. המדגם המצומצם במחקרים שנכללו לא אפשר הערכה של תופעות לוואי רציניות יותר כתוצאה מהטיפול.
סיכום: החוקרים מסכמים כי טיפול בפיוגליטזון הוביל לשיפור בקרב חולים עם NASH ופיברוזיס מתקדם, גם בקרב מטופלים שלא סבלו ממחלת הסוכרת. יש מקום לביצוע מחקרים קליניים נוספים נרחבים יותר לצורך הערכת תוצאות קליניות של הטיפול.
מקור:
Musso G et al. Thiazolidinediones and advanced liver fibrosis in nonalcoholic steatohepatitis: A meta-analysis. JAMA Intern Med 2017 Feb 27; [e-pub].
עריכה: ד"ר טל בקרמן יוסקוביץ