מטרת המחקר היתה להעריך את השינוי ברמות ה-PSAי(Prostate Specific Antigen) במהלך טיפול בטסטוסטרון בגברים עם תת פעילות של הגונדות. המחקר נערך כמחקר בסמיות כפולה עם קבוצת ביקורת שטופלה באינבו ב-12 מרכזים רפואיים אקדמיים בארה"ב.
עוד בעניין דומה
790 גברים בני 65 ומעלה עם תת פעילות של הגונדות ורמות טסטוסטרון ממוצעות של 275 ננוגרם/מ"ל או פחות. גברים עם סיכון מוגבר לחלות בסרטן הערמונית הוצאו מהמחקר. הגברים המשתתפים במחקר טופלו בטסטוסטרון או באינבו למשך 12 חודשים. התוצא העיקרי היה השינוי באחוזונים ב-PSA במהלך 12 חודשי הטיפול.
טיפול בטסטוסטרון הגביר את רמות הטסטוסטרון מממוצע של 63 ± 232 ננוגרם/מ"ל לרמות בטווח התקין היה קשור לעלייה קטנה אך בעלת משמעות סטטיסטית (p<0.001) של רמות ה-PSA בהשוואה לטיפול באינבו. רמות ה-PSA בדם המטופלים עלו מ–0.86 ± 1.14 ננוגרם/מ"ל (ממוצע ± סטיית תקין) בתחילת המחקר ב-1.1 ± 0.47 ננוגרם/מ"ל לאחר 12 חודשי טיפול בקבוצת ההתערבות ומ-0.86 ± 1.25 ב-0.72 ± 0.06 ננוגרם/מ"ל בקבוצת האינבו. 5% מהגברים שטופלו בטסטוסטרון חוו עלייה של 1.7 ננוגרם/מ"ל או יותר ו-2.5% מהגברים חוו עלייה של 3.4 ננוגרם/מ"ל או יותר.
ערך מוחלט הגבוה מ-4.0 ננוגרם/מ"ל נצפה ב-1.9% מהגברים בקבוצת ההתערבות וב-0.3% מהגברים בקבוצת האינבו. ארבעה גברים אובחנו עם סרטן הערמונית, מתוכם שניים בציון Gleason 8.
מקור: